מאירי נ' פאר הכרמל - מרכז החלמה רפואי בע"מ ואח'

פסק דין

בפני שתי תביעות כספיות בסדר דין מקוצר אשר אוחדו. שתי התביעות, תא"ק 7541-07-09 (להלן: "התביעה הראשונה") ותא"ק 21622-12-10 (להלן: "התביעה השניה") הנן בגין שכר טרחת התובע בעבור שירותי ראיית חשבון. בתביעה הראשונה הנתבעת מס' 1 הנה חב' פאר כרמל מרכז החלמה רפואי בע"מ, המפעילה בית אבות בחיפה (להלן: "חב' פאר"), ואילו הנתבעים 2-3 מר יצחק אביעד ומר משה פרל משמשים כמנהלים בנתבעת 1 (להלן: "מר אביעד", "מר פרל" בהתאמה). בתביעה השניה הנתבעת היא א.פ. השקעות וייזום (85) בע"מ (להלן: "א.פ. השקעות").

התובע טוען כי העניק לחברות פאר וא.פ השקעות שירותי ראיית חשבון ע"פ הזמנתן עד שנת 2005 עת הפסיק את מתן השירותים עקב אי תשלום שכר טרחתו, אשר נבע לטענתו , ממצב כלכלי קשה אליו נקלעו הנתבעות. לטענתו של התובע, בגין שירותיו נותרו חב' פאר ומנהליה חבים לו סך של 292,608 ₪ בצירוף מע"מ, נכון ליום 31.12.2006, וחב' א.פ השקעות נותרה חייבת לו נכון ליום 15.4.2007 סך של 125,696 ₪ בצירוף מע"מ. התובע טוען כי לבקשת הנתבעים, הציע להם הסדרי פירעון במסגרתם ניאות להפחית את חובן של חב' פאר וא.פ השקעות, כאשר נקבע בין הצדדים כי ככל שלא יעמדו הנתבעים בהסדרי הפירעון, יהיה התובע זכאי להעמיד לפירעון את מלוא סכום החוב המקורי. התובע טוען כי הנתבעים קיבלו את הסדרי הפירעון במלואם, אלא שבסופו של דבר הפרו את התחייבותם עפ"י הסדרי הפירעון, וכל פניותיו של התובע אל הנתבעים הן בעצמו והן באמצעות בא כוחו, לא הועילו. לפיכך משהפרו הנתבעים את הסכמי הפירעון עמו, הועמד מלוא סכום החוב המקורי לפירעון. התובע העמיד תביעתו הראשונה על סך של 318,180 ₪ ואת תביעתו השניה על סך של 157,514 ₪.

במסגרת התביעה הראשונה, טוענים הנתבעים כי במהלך שנת 2006 ועד לרבעון הראשון לשנת 2007 הייתה מצויה חב' פאר במצב כלכלי קשה וכתוצאה מכך היא נקלעה אף להליכי פירוק. הנתבעת 1 טוענת כי מצוקתה נגרמה מאחר והלוואה בסך של 3,748,444 ₪ שנטלה לצורך שיפוץ הנכס ברח' היינריך היינה 15 בחיפה והתאמתו לבית אבות, הועמדה לפירעון מידי. לטענת הנתבעים, פניות לחברת הביטוח פניקס ולבנק לאומי לישראל לצורך קבלת אשראי נדחו מאחר ולא ניתן היה לספק דו"חות מבוקרים לשנת 2005 ומאזני בוחן למחצית שנת 2006. בנסיבות אלו, טוענים הנתבעים כי פנו בתחילת שנת 2007 לתובע, לקבלת הדו"חות כאמור ואילו זה הודיעם כי הנתבעת 1 נותרה חייבת לו סך של 300,000 ₪ הכולל ריבית וחיובים עבור שירותים מקצועיים שוטפים. לטענת הנתבעים, התנה התובע המצאת הדו"חות המבוקרים והעברת הטיפול לרו"ח אחר בתשלום הסך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ לפחות וערבותם האישית של מנהלי החברה לתשלום החוב בנוסח שנתבקש על ידו. הנתבעים טוענים כי לא נותרה בידם ברירה אלא לצרף ערבותם האישית של הנתבעים 2-3 ולאשר גובה החוב לתובע, כאמור במכתבם של הנתבעים מיום 1.4.07.

באשר לתביעה השנייה, טוענים הנתבעים כי בשנת 2005 לערך נקלעה הנתבעת - חב' א.פ השקעות למצב כלכלי קשה. המבנה שבבעלות הנתבעת ברח' מוריה 30 בחיפה לא הניב רווח כמצופה, והחברה צברה הפסד כספי של למעלה מ 2.5 מיליון ₪. באותה העת נתגלע גם סכסוך בין בעלי המניות השותפים בחברה. חלק מבעלי המניות עתרו כנגד החברה ובעלי מניותיה בתביעה (ת.א. 1177/05) בבית המשפט המחוזי בחיפה. בין העניינים השנויים במחלוקת, עלתה סוגיית הדו"חות הכספיים לשנת 2003, אשר נערכו על ידי התובע. לימים, הגיעו הצדדים בתביעה זו לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין במסגרתה התחייבה הנתבעת - חב' א.פ השקעות, בין היתר, להגיש את דוחותיה הכספיים לשנת 2004, עד ליום 30.7.06. הנתבעת טוענת כי נעשתה פניה אל התובע בבקשה שיערוך את הדוחות הכספיים לשנת 2004, וזה מצדו הודיע כי החברה נותרה חייבת לו סך של למעלה מ- 100,000 ₪ הכולל ריבית ויתרת חוב עבור שירותים מקצועיים נוספים, מעבר לשירותי הביקורת. לטענת הנתבעת, רק בחודש 4/07, לאחר פניות חוזרות ונשנות של מי מטעמה, דרש ממנה התובע כתנאי לשחרור החומר החשבונאי והעברת הטיפול לרו"ח אחר, אישור למכתבו של התובע מיום 15.4.2007. הנתבעת טוענת כי לא נותרה לה ברירה אלא להסכים לאמור במכתבו של התובע מיום 15.4.2007 בדבר גובה חובה לתובע ולאחר שאישרה הנתבעת את הסכם הפירעון, הסכים התובע להעביר את הטיפול למשרד רואה חשבון אחר, אשר ערך את הדוחות הכספיים לשנת 2004, ואלו הוגשו באיחור ביום 20.5.2007. הנתבעת טוענת עוד כי גם לאחר מכן פניות אל התובע בבקשה לקבל פירוט החוב, לא הועילו וזה לא סיפק את הפירוט כפי שנתבקש.

בשתי התביעות, טוענים הנתבעים כי דרישת התובע לתשלום שכר הטרחה הפתיעה אותם, מאחר שזה סיפק להם שירותי ביקורת בלבד ולא שירותים מקצועיים שוטפים. לטענת הנתבעים, לא סוכם עם התובע מאום לגבי מתן שירותים מקצועיים שוטפים וככל שאלו סופקו הם היו שוליים ונכללו במסגרת שירותי הביקורת. לטענתם, התובע לא ידע לפרט ממה נובעים החיובים בגין שירותים אלו, סירב להנפיק להם את דו"חות החברה וסירב לאפשר את העברת הטיפול לרו"ח אחר. לטענת הנתבעים, התובע ניצל באופן ציני את מצבם כאשר על אף שהיה מודע למצבם הכלכלי הקשה, הוא כפה עליהם לחתום על הסדרי הפירעון מבלי לאפשר להם לבדוק את החוב על רכיביו השונים. לטענתם של הנתבעים, נכון להיום הם עדיין אינם יודעים כיצד נוצרו החובות הנטענים ואימתי, ממה הם מורכבים, איזו ריבית חושבה לגביהם ומכוח מה היא התווספה. לטענתם, תביעת התובע ביחס לחובות לתקופה העולה על 7 שנים קודם להגשת התביעה, התיישנה.

בתביעה הראשונה ניתנה לנתבעים הרשות להתגונן אך ורק בטענה כי סכום החוב לא פורט, אינו נכון והריבית אינה מוסכמת (ראה החלטת כב' הרשמת ספרא- ברנע מיום 8.8.2012). בתביעה השנייה הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן ושתי התביעות אוחדו בפני.

דיון:

אין מחלוקת כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים עסקית במסגרתה העניק התובע לנתבעות שירותי ראיית חשבון עד לשנת 2005, המועד בו הפסיק את מתן השירותים בשל אי תשלום שכר טרחתו. אין מחלוקת כי הנתבעות נותרו חייבות לתובע כספים בעבור שכר טרחתו בגין הטיפול שהעניק להן. אין מחלוקת כי לבקשת הנתבעים נוכח המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו, הציע התובע לחב' פאר ולחב' א.פ. השקעות הסדרי תשלומים מופחתים, הסדרים להם הסכימו הנתבעים. לעניין זה ראה מכתבם מיום 1.4.2007 של הנתבעים 2-3 אל התובע (להלן: "הסדר הפשרה חב' פאר" - נספחים 4-5 לת/2) בו נכתב: "אנו מסכימים לאמור במכתבך מיום 25.3.2007 ומקבלים את כל האמור בו. אנו מצידנו נעביר לך מיידית 5 שיקים חודשיים ע"ס 10,000 ₪ כ"א בנוסף מע"מ- סה"כ 57,750 ₪, לאחר מכן נמשיך לפרוע החוב בתשלומים חודשיים כפי שיאפשר תזרים המזומנים של החברה, אולם בכל מקרה נעביר לך לא פחות מסכום של 60,000 ₪ ובנוסף מע"מ לכל שנה קלנדרית. מיד עם העברת השיקים כאמור, תאשר לנו להעביר את מינוי רואה החשבון של החברה לאחרים.". הנתבעים 2 ו- 3, מר אביעד ומר פרל, חתומים על מכתב זה כערבים להתחייבויות החברה כלפי התובע בהתאם להסכם. במכתבו מיום 25.3.2007 של התובע אל חב' פאר, לו הסכימו כאמור הנתבעים, מצוין כי יתרת חובה של חב' פאר לתובע עומד על סך של 292,056 ₪ בצירוף מע"מ, נכון ליום 31.12.2006. צוין כי לאור התחשבות במצבה הכלכלי של חב' פאר מוכן התובע לוותר על שליש מהריבית שנצברה, כלומר הפחתה של 44,368 ₪, דהיינו מסכום של 292,608 ₪ לסכום של 248,240 ₪ בלבד. הוסכם עוד כי לסכומים יתווסף מע"מ כחוק וכי התשלומים יישאו ריבית בשיעור ריבית הפריים כפי שתהיה מעת לעת, החל מיום 1.1.2007. במכתב האמור צוין כי ההצעה בתוקף עד 31.3.2007, ובמידה ולא תושג הסכמה על סכום החוב ופריסתו עד למועד האמור, שומר לעצמו התובע את הזכות לחזור לדרישתו המקורית כאמור.

כך גם באשר לתביעה השנייה. במכתבו מיום 15.4.2007 של מר אביעד בעל השליטה בנתבעת (להלן: הסדר פשרה עם חברת א.פ. השקעות - מסמכים 7 ו- 8 לת/1) נכתב: "אנו מסכימים לאמור במכתבך מיום 15.4.2007 ומקבלים את כל האמור בו.". במכתבו מיום 15.4.2007 של התובע אל הנתבעת אשר מר אביעד הסכים כאמור לכל האמור בו, מצוין כי הנתבעת חייבת לתובע סך של 125,696 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הוסכם כי תינתן הנחה בסך של 34,333 ₪, לסכום של 91.3633 ₪. הסכומים יישאו ריבית בשיעור 2%+P החל מיום 1.1.2007. על כל הסכומים יתווסף מע"מ כחוק. הוסכם בין הצדדים כי ככל שעד ליום 31.12.2007 לא יסכימו הצדדים על מועד פירעון החוב, יהא התובע רשאי להעמיד את מלוא סכום החוב לפירעון ללא הפחתת הריבית.

אין מחלוקת ולא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבעים לא עמדו בתנאים הקבועים באותם הסדרי הפירעון וכתוצאה מכך רשאי היה התובע להעמיד לפירעון את סכום החוב המקורי. המחלוקת היא לגבי התיישנות חלק מהחוב, גובה החוב, פירוט החוב ושיעור הריבית בה חויבו חב' פאר וחב' א.פ. השקעות.

על בסיס האמור, אבחן את טענות הנתבעים אחת לאחת.

התיישנות:

לטענת הנתבעים, התובע מנוע מלתבוע בגין חובות נטענים לתקופה העולה על שבע שנים קודם להגשת התביעה. התביעה הראשונה הוגשה ביום 21.7.09 והתביעה השנייה הוגשה ביום 14.12.2012.

סעיף 5(1) לחוק התיישנות תשי"ח – 1958 (להלן: "החוק") קובע כי תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת תוך שבע שנים. סעיף 6 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. חריג לסעיף 6 נמצא בסעיף 9 לחוק הקובע: "הודאה בקיום זכות - הודה הנתבע, בכתב או בפני בית-משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות.".

בעניינו לא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבעים בשתי התביעות הודו בכתב בקיום חובותיהם כלפי התובע. לעניין זה אין לי אלא להפנות שוב להסכמי הפשרה בשתי התביעות. בתביעה הראשונה, במכתב מיום 25.3.2007, אשר כאמור הנתבעים הסכימו לכל האמור בו בהתאם למכתבם מיום 1.4.2007, מצוין כי יתרת חובה של חב' פאר לתובע עומד על סך של 292,056 ₪ בצירוף מע"מ, נכון ליום 31.12.2006. בתביעה השניה , במכתבו של התובע מיום 15.4.2007, אשר הנתבעים הסכימו לכל האמור בו בהתאם למכתבם מאותו היום, צוין כי חב' א.פ השקעות חייבת לתובע סך של 125,696 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. בנסיבות אלו, משהודו הנתבעים בשנת 2007 בדבר חובותיהם לתובע, הרי התביעה לא התיישנה וטענת הנתבעים לעניין זה נדחית.

אי קבלת חשבונות שכר הטרחה ופירוטי החוב במענם של הנתבעים.

בחינה מעמיקה של טענות הנתבעים לעניין זה מובילה למסקנה כי דין טענות אלו להידחות.

לעניין זה העיד התובע כי הקפיד לשלוח באופן שוטף את החשבונות אל הנתבעים וכי התקיימה פגישה בתאריך 24.4.06 ביוזמתו של התובע, בה ביקש ממנו מר אביעד שוב את כל החשבונות של כל החברות, וכי יום למחרת שלח התובע אל מר אביעד קלסר עם כל החומר הרלבנטי בצירוף מכתב לוואי (ראה עמ' 14 שורות 21-24 לפרוטוקול).

התובע אף העיד כי הוא נהג לתעד את הפקסים ששלח אל הנתבעים ועל חלקם מופיע גם כיתוב של מזכירתו, המאשר את קבלת הפקסים במענן של חב' פאר וא.פ השקעות, זאת כיוון שידע "עם מי הוא מתעסק" (עמ' 12 שורות 17-23 לפרוטוקול).